יום חמישי, 8:00 בבוקר, יושבת ומחכה שהערב ירד ואלך לבית החולים
להתאשפז. מחר בשעות הצהריים יכניסו אותי לחדר הניתוח. משם אצא אדם חדש, עם מטרות
חדשות ואמונה עצמית חזקה.
בגלל שהקדימו לי את הניתוח בכזו הפתעה, דילגתי על כל התקופה בין
ההחלטה לעבור את הניתוח עד לקביעת הניתוח, אנצל את הזמן הזה לספר לכם קצת על
הבירוקרטיה, בדיקות, רופאים, טלפונים ושאר הסיוטים J
אחרי
שקיבלתי את ההפניה מרופא המשפחה, התחלתי לחפש באתר של מכבי מה הפרוצדורה ומה עליי
לעשות כדי להתחיל להזיז עניינים. לקח לא מעט זמן עד שבכלל הצלחתי למצוא בתוך האתר
את הנהלים ואז לקח זמן לפענח את מה שהם רוצים ממני, לדעתי צריך תואר שני לפחות כדי
להבין אותם. אם רוצים לעשות את הניתוח באסותא – צריך לעשות א' ב' ג' ואם רוצים לעשות
באיכילוב צריך לעשות אלוהים יודע מה. כך או כך הייתי צריכה לעבור ועדה של מכבי.
במשך יותר מחודשיים הייתי מתקשרת יום יום, משאירה הודעות (יש להם רק תא קולי, אין
אפשרות להשיג מענה אנושי) אחרי בערך חודש, פתאום צץ באתר של מכבי עדכון, צריך למלא
שאלון, לשלוח בפקס ורק אז חוזרים אליי. הייתי ממושמעת, ישר באותו רגע מילאתי את
השאלון, רצתי לחנות ליד הבית ששולחת פקסים וסימנתי וי על המשימה, עכשיו נשאר רק
לחכות לטלפון – אז זהו שלא! עדיין לא חזרו אליי במשך יותר מחודשיים.
בזמן שחיכיתי שיחזרו אליי, הוצאתי את רשימת הבדיקות הנחוצות על מנת לקבל את האישור של הועדה. הייתי צריכה לעבור:
- בדיקות דם מקיפות (לקחו ממני 13 מבחנות של דם)
- גסטרוסקופיה
- אולטרסאונד של הכבד
- צילום חזה
- א.ק.ג
- איסוף שתן של 24 שעות.
מעבר לזה
הייתי צריכה להביא אישורים מ:
- פסיכולוג/פסיכיאטר
- דיאטנית
- רופא משפחה
- הייתי נדיבה, גם הבאתי מרופאת הראומטולוגיה שלי (מטפלת בפיברומיאלגיה).
עם
הרשימה הזו הלכתי לרופא משפחה, הוא הנפיק לי הפניות לכל הרופאים והבדיקות ובבוקר
התחלתי לעשות טלפונים לכל המכונים ורופאים כדי להתחיל לקבוע תורים. איכשהו הצלחתי
להכניס את הכל ב3 שבועות בלבד, לא שזה משנה כי במילה לא הצלחתי לקבוע תור לוועדה.
חלק מהבדיקות עברו חלק, בלי שום בעיות, חלק היו קצת פחות נעימים (גסטרוסקופיה זה
סיוט, אפילו שמטושטשים).
עם
האיסוף שתן עשיתי טעות ענקית והלכתי לעשות את האולטרסאונד באותו יום של האיסוף, שהגעתי
לעשות את האולטרסאונד פתאום קראתי על אחד השלטים שצריכים לעשות את הבדיקה עם
שלפוחית מלאה, היו לי 20 דקות לשתות כמה שיותר מים לפני שאני נכנסת לבדיקה. למזלי
לא היו תאונות והספקתי להגיע הביתה להמשך האיסוף, אבל זה בהחלט היה לא נעים, למרות
שיש אלמנט מאוד משעשע.
אחרי עוד
מספר שבועות שלא חזרו אליי לקביעת ועדה, ראיתי באיזשהו אתר שאפשר לעבור את הועדה
באיכילוב והם מספקים למכבי אישור שעברתי את הועדה כמו שצריך, אז החלטתי ללכת פיזית
למחלקה להשמנת יתר באיכילוב לקביעת תור וכך אחסוך לעצמי את ההמתנה האין סופית לטלפון
ממכבי. באיכילוב הפקידה הייתה ממש מקסימה, בלי בעיה קבעה לי תור לוועדה ליום ראשון
(הגעתי ביום חמישי). שחזרתי הביתה, גיליתי שקבעתי תור לאותו יום ראשון לרופא ריאות
שיקרא את הצילום חזה וייתן לי אישור. בלי האישור הזה אני לא יכולה לעבור את הועדה,
ולתור הזה חיכיתי הכי הרבה זמן כי אין הרבה רופאים בתחום הזה והתורים מאוד ארוכים.
הפכתי עולמות, התקשרתי לאין ספור רופאי ריאות בכל הארץ כמעט, ברגע האחרון מצאתי
רופא מכפר סבא שהסכים לקבל אותי באותו ערב בשעה 21:00. אין לי אוטו, באותו זמן לא
היה לי שקל לשמי, מה עושים? התחלתי לעשות טלפונים לחברים עם רכב לשאול אם יוכלו
לקחת אותי, אחרי שאף אחד לא היה פנוי, הנחתי את כבודי בצד ופניתי לכמה מהחברים הקרובים
יותר שלי וביקשתי מהם כסף. בדקה ה-90 קפצתי על מונית ונסעתי. לא הייתי צריכה
להמתין יותר מידי זמן ונכנסתי לרופא. הוא מסתכל על הניירת שלי ואומר "את
צריכה לעבור בדיקת נשיפה ואין לנו עכשיו מי שיבצע את הבדיקה, תגיעי ב8 בבוקר"
הייתי בשוק! עשיתי פליק פלקים באוויר כדי להגיע והוא תוך חצי דקה שולח אותי הביתה
ולחזור למחרת. ניסיתי להירגע ואמרתי לעצמי, לא נורא, כפרות, הצלחתי למצוא אוטובוס,
נסעתי הביתה וחזרתי בבוקר. אבן ענקית ירדה לי מהלב.
ביום
ראשון הגעתי לוועדה, עם תיקייה מסודרת עם כל הבדיקות והאישורים. התהליך היה יחסית
זריז, ראשונה ראיתי תזונאית שהסבירה לי מה יהיה התהליך אכילה אחרי הניתוח, ניסתה להבין
את הרגלי האכילה שלי כרגע וכד', בעצם היא יישרה איתי קו לגביי ציפיות ומציאות.
לאחר מכן נפגשתי עם פסיכולוגית שמהר מאוד הורידה אותי מההר של ציפיות לקראת
התוצאות של הניתוח. אמרתי שאני מקווה שהניתוח יעזור לי להפחית את הכאבים של
הפיברומיאלגיה מעבר לזה שהוא יעזור לי לרזות ולהיות בריאה יותר. היא דאגה שיהיה לי
ברור שהניתוח רק יעזור לי עם המשקל... בסוף ראתה אותי רופאת אנדוקרינולוג, היא זו
שעברה על כל הבדיקות, מסתבר שהבדיקות שמכבי דורשים ושאיכילוב דורש טיפה שונים, לכן
היו חסרות לי בדיקות. רשמה לי רשימה חדשה של בדיקות ושלחה אותי הביתה.
ההרגשה
הייתה שהגעתי כל כך קרוב למטרה והחזירו אותי להתחלה.
שוב
עשיתי בדיקות, שוב חזרתי לוועדה, הפעם ראיתי גם מנתח שאישר לי תוך דקות ספורות את
הניתוח ואפילו אמר שבמקרה שלי זה יהיה תוך מספר שבועות ולא תוך מינימום 3 חודשים
כמו שאמרה לי האחות בתחילת היום.
יצאתי
משם מאושרת! סוף סוף קיבלתי את האישור שחיכיתי והתאמצתי כל כך בשבילו.
חזרתי
הביתה ומאותו יום לא הורדתי את העיניים מהטלפון, רק חיכיתי לשיחה שמודיעה לי מתי
הניתוח. לצערי היה את פסח באמצע אז חיכיתי לא מעט, בסוף גם פה ניגשתי פיזית לבית
חולים והפקידה אמרה שקבעו לי את הניתוח ל30/4 פשוט לא הספיקו להתקשר להודיע לי.
יצאתי משם הבן אדם הכי מאושר בעולם, ממש תוך שלושה שבועות אני אמורה לעבור את
הניתוח! מי היה מאמין?
תוך שבוע
קיבלתי את הטלפון עם השאלה "האם את מעוניינת להקדים את הניתוח ליום שישי
הקרוב?" ומשם הכל כבר היסטוריה.
הנה זה
מגיע... ממש עוד כמה צעדים קטנים ואני שם!
נתראה
אחרי הניתוח!!!
